(Hebrew) שלום, אני נסעתי

28 Jan'
2014

נורית יונג
header

עד לפני כחצי שנה הייתי “בתולת לונדון”. תקלה חמורה לכל הדעות. צירוף הזדמנויות הביא לכך שמאז ביקרתי בעיר פעמיים: ביקור קיץ וביקור חורף. מה אגיד לכם? כולם צודקים.

אני לא מתיימרת להיות מומחית לונדון. אבל רציתי לשתף אתכם בכמה חוויות.

החוויות האלו גם גיבשו אצלי תובנה עיצובית מובהקת. נראה אם אצליח להעבירה אליכם.

Borough Market

השוק הוותיק נמצא מתחת לLondon Bridge כבר מאות שנים. ראשיתו בימים שלונדון הייתה כפר קטן מצפון לתמזה, ובורו היה כפר עוד יותר קטן מדרום לגשר, שבו התרכזו חיי לילה מלאי זימה, קרקסים נודדים ושווקי איכרים. (שם גם שכן תאטרון הGlobe של שייקספיר. שיחזור יפה שלו עומד שם גם היום. שווה ביקור. ועד כאן עם ההמלצות לתיירים).

borough collage

בחלקו המקורה של השוק תוצרת טרייה. יש טעימות – גבינות מכל רחבי הממלכה, לחמי שאור, שמן כמהין, פאדג’ תוצרת בית… כדאי להגיע רעבים! בחלק החיצוני דוכני מזון: פאייה, מוקפץ, פלאפל, פיש & צ’יפס, טוסט צ’דר מושחת… בתנאי שנשאר מקום אחרי הטעימות בשוק האיכרים.

בכניסה לשוק מרכז מידע למבקרים. קיבלתי שם ברושור ומפת סוחרים, דף לרשימת קניות ואפילו “ערכה” של מזלג, כפית ומפית (טעימות כבר אמרנו?). פשוט, חכם, ומעוצב כ”כ יפה: טיפוגרפיה דומיננטית שמהדהדת את הקטלוגים של תחילת עידן התיעוש במחצית המאה ה-19, צילומי הסוחרים עם מרכולתם ושילוב מנצח של נייר ממוחזר וצבע ירוק.

borough

חיים חדשים ועדכניים למקום ותיק ואותנטי. עכשיו היה לי חשק לטעום מהכל ולקנות מהכל.

Fortnume & Mason

חוויה מיוחדת במינה היא בית הכלבו הפסיכי הזה שממוקם ברחוב Piccadilly. הכלבו בן יותר מ-300 שנה וקפא על שמריו מבחינת מראה וגינונים: גרמי מדרגות מעוגלים, נברשות ענק, מעליות עתיקות ספונות עץ.

בכלבו שתי קומות של מזון, עם דגש על תה, קפה, שוקולד ומוצרי מעדניה שונים. בשלוש הקומות הנוספות ניתן למצוא את כל צורכיהם של לורד או ליידי אנגליים מצויים: החל מכובעים למרוצי סוסים, דרך מקלות הליכה עם ראשי פליז וכלה בבושם בהתאמה אישית. המחירים בהתאם.

f&m collage

האריזות של המוצרים מצטיינות בהידור אריסטוקרטי כובש: סקלה צבעונית מאופקת, טיפוגרפיה מוקפדת, עיטורים ותחריטי וינטאג’, והכי חשוב – חותמת שמעידה שבית הכלבו הוא ספק רשמי של בית המלוכה הבריטי.

f&M_B

ההדפסה איכותית והגימור מושקע: צבע מטאלי, הבלטות, פויל. הבחירה בצנצנות זכוכית חומה מאזכרת אסוציטיבית את “העולם הישן”, צי הסוחר הבריטי והקולוניות של הממלכה המאוחדת במזרח הרחוק ובאפריקה.

Recipease

ג’יימי אוליבר, השף העירום בשבילכם, פתח לפני כשבע שנים רשת של מרכזים שמשלבים מעדניה, מרכז הדרכה ומסעדה בשם recipease. ביקרתי בסניף ב-Notting Hill שמעוצב כמו אוהל קרקס או יריד כפרי מתחילת המאה שעברה.

20130708_163252a

20130708_175528a

בקומה השנייה אי מרכזי שסביבו נערכות סדנאות בישול ואפיה. באחת הפעמים חבורת מעונבים למדו איך להכין רביולי, ובפעם אחרת חבורת ילדים עבדו על קינוחים.

בקומה הראשונה סחורה טריה כמו מאפים ריחניים ומוצרים מהקו הפרטי של ג’יימי אוליבר.

את האריזות של המותג הפרטי של ג’יימי אפשר היה לראות בכל בלוג עיצוב בשנים הקודמות, ובכל זאת, נעים לפגוש פנים אל פנים, כמו לפגוש חבר ותיק: טיפוגרפיה ידנית נון-שלאנט משורבטת, כמו תוצרת ביתית עצמית שנאגרת במזווה לקראת ימי החורף הקרים.

ogt-jamie-oliver-packagingA

מיתוג המעדנייה וקו האוכל החצי-מוכן (בסגנון “חמם והגש”) גאוני: זוכרים שכשהיינו ילדים, היו קיטים של מטוסים, שבהם כל האלמנטים היו יצוקים מפלסטיק במגשית אחת עם חיבורים עדינים, שהיינו צריכים להפריד ביניהם, להתאים ולהדביק? אז כזה. רק עם מרכיבי המנה. ומודפס על נייר. (אגב, אם אתם לא יודעים במה מדובר, אתם לא חופפים בשנתון לקהל היעד של ג’יימי).

אריזה שכזו לא יכולה להתחרות במדף הסופרמרקט הרעשני, וזכות הקיום שלה היא רק במקרר נפרד לצד רבות שכמותה במעדניה הייעודית. אבל הדבר לא גורע מהיופי שבה: בלי כיתוב, בלי צילום של המזון המוכן, אלא רק איור בצבע אחד וחלון דרכו נשקף המוצר.

recipese

אגב, הכוכב החדש בשמי הקולינריה הלונדונית הוא יותם אוטולנגי משלנו.

על המסעדות שלו בפעם הבאה (:

ביקור בסופרמרקט

למעצבת אריזות ביקור בסופרמרקט הוא סיור מקצועי. תמיד רואים משהו מסקרן, חדש, מענין, לטוב ולרע. בסופרמרקט הבריטי קורים המון דברים טובים.

למשל, עיצוב אריזת המרק הזו של רשת waitrose

waitrose

אנחנו רגילים למדף מרקים בסופרמרקט שנראה כך: צילום מגרה של קערית עם מרק מהביל, לצידו צילום קערית עם מרק מהביל (של המתחרה!) ולידה.. שוב… הבנתם אותי.

האריזות האנגליות מוצלחות בפשטותן: סילואטה של כוס שעליה איור מסוגנן של ירק. בכל כך מעט, המעצב העביר הרבה מסרים: מה באריזה (= מרק מוכן), מה הטעם (= איור הירק) אופן הצריכה (=בכוס), והאיכות (= פרימיום, הודות לשימוש בצבע השחור).

דוגמא נוספת היא “מדף התבלינים” של tesco

tesco

בשלב הזה כבר ברורה התובנה העיצובית שלי. המשותף לכל הדוגמאות שהבאתי הוא שלא נעשה שימוש בצילום מפתה ומגרה, מה שנקרא בשפת המעצבים ואנשי השיווק food appeal.

מסתבר שאפשר לשדר איכות, להעביר תחושת טעם ולבדל את המוצר בלי לשים צילום שלו על האריזה. לפעמים עיצוב טיפוגרפי מוקפד, בחירות צבעוניות מדויקות והשקעה בעיצוב מוצר והפקה איכותיים, מספיקים. אני מכירה כמה סטייליסטיות מזון וצלמים נפלאים ומכשרים, אבל גם כמה מאיירים וטיפוגרפים מצוינים.

מי הלקוח הבא שלנו שירים את הכפפה ויבקש אריזה שכזו?

header

עד לפני כחצי שנה הייתי “בתולת לונדון”. תקלה חמורה לכל הדעות. צירוף הזדמנויות הביא לכך שמאז ביקרתי בעיר פעמיים: ביקור קיץ וביקור חורף.מה אגיד לכם? כולם צודקים.

אני לא מתיימרת להיות מומחית לונדון. אבל רציתי לשתף אתכם בכמה חוויות.החוויות האלו גם גיבשו אצלי תובנה עיצובית מובהקת. נראה אם אצליח להעבירה אליכם.

Borough Market

השוק הוותיק נמצא מתחת לLondon Bridge כבר מאות שנים. ראשיתו בימים שלונדון הייתה כפר קטן מצפון לתמזה, ובורו היה כפר עוד יותר קטן מדרום לגשר, שבו התרכזו חיי לילה מלאי זימה, קרקסים נודדים ושווקי איכרים. (שם גם שכן תאטרון הGlobe של שייקספיר. שיחזור יפה שלו עומד שם גם היום. שווה ביקור. ועד כאן עם ההמלצות לתיירים).

borough collage

בחלקו המקורה של השוק תוצרת טרייה. יש טעימות – גבינות מכל רחבי הממלכה, לחמי שאור, שמן כמהין, פאדג’ תוצרת בית… כדאי להגיע רעבים! בחלק החיצוני דוכני מזון: פאייה, מוקפץ, פלאפל, פיש & צ’יפס, טוסט צ’דר מושחת… בתנאי שנשאר מקום אחרי הטעימות בשוק האיכרים.

בכניסה לשוק מרכז מידע למבקרים. קיבלתי שם ברושור ומפת סוחרים, דף לרשימת קניות ואפילו “ערכה” של מזלג, כפית ומפית (טעימות כבר אמרנו?). פשוט, חכם, ומעוצב כ”כ יפה: טיפוגרפיה דומיננטית שמהדהדת את הקטלוגים של תחילת עידן התיעוש במחצית המאה ה-19, צילומי הסוחרים עם מרכולתם ושילוב מנצח של נייר ממוחזר וצבע ירוק.

borough

חיים חדשים ועדכניים למקום ותיק ואותנטי. עכשיו היה לי חשק לטעום מהכל ולקנות מהכל.

Fortnume & Mason

חוויה מיוחדת במינה היא בית הכלבו הפסיכי הזה שממוקם ברחוב Piccadilly.

הכלבו בן יותר מ-300 שנה וקפא על שמריו מבחינת מראה וגינונים:

גרמי מדרגות מעוגלים, נברשות ענק, מעליות עתיקות ספונות עץ.

בכלבו שתי קומות של מזון, עם דגש על תה, קפה, שוקולד ומוצרי מעדניה שונים. בשלוש הקומות הנוספות ניתן למצוא את כל צורכיהם של לורד או ליידי אנגליים מצויים: החל מכובעים למרוצי סוסים, דרך מקלות הליכה עם ראשי פליז וכלה בבושם בהתאמה אישית. המחירים בהתאם.

f&m collage

האריזות של המוצרים מצטיינות בהידור אריסטוקרטי כובש: סקלה צבעונית מאופקת, טיפוגרפיה מוקפדת, עיטורים ותחריטי וינטאג’, והכי חשוב – חותמת שמעידה שבית הכלבו הוא ספק רשמי של בית המלוכה הבריטי.

f&M_B

ההדפסה איכותית והגימור מושקע: צבע מטאלי, הבלטות, פויל. הבחירה בצנצנות זכוכית חומה מאזכרת אסוציטיבית את “העולם הישן”, צי הסוחר הבריטי והקולוניות של הממלכה המאוחדת במזרח הרחוק ובאפריקה.

Recipease

ג’יימי אוליבר, השף העירום בשבילכם, פתח לפני כשבע שנים רשת של מרכזים שמשלבים מעדניה, מרכז הדרכה ומסעדה בשם recipease. ביקרתי בסניף ב-Notting Hill שמעוצב כמו אוהל קרקס או יריד כפרי מתחילת המאה שעברה.

20130708_163252a

20130708_175528a

בקומה השנייה אי מרכזי שסביבו נערכות סדנאות בישול ואפיה. באחת הפעמים חבורת מעונבים למדו איך להכין רביולי, ובפעם אחרת חבורת ילדים עבדו על קינוחים.

בקומה הראשונה סחורה טריה כמו מאפים ריחניים ומוצרים מהקו הפרטי של ג’יימי אוליבר.

את האריזות של המותג הפרטי של ג’יימי אפשר היה לראות בכל בלוג עיצוב בשנים הקודמות, ובכל זאת, נעים לפגוש פנים אל פנים, כמו לפגוש חבר ותיק: טיפוגרפיה ידנית נון-שלאנט משורבטת, כמו תוצרת ביתית עצמית שנאגרת במזווה לקראת ימי החורף הקרים.

ogt-jamie-oliver-packagingA

מיתוג המעדנייה וקו האוכל החצי-מוכן (בסגנון “חמם והגש”) גאוני: זוכרים שכשהיינו ילדים, היו קיטים של מטוסים, שבהם כל האלמנטים היו יצוקים מפלסטיק במגשית אחת עם חיבורים עדינים, שהיינו צריכים להפריד ביניהם, להתאים ולהדביק? אז כזה. רק עם מרכיבי המנה. ומודפס על נייר. (אגב, אם אתם לא יודעים במה מדובר, אתם לא חופפים בשנתון לקהל היעד של ג’יימי).

אריזה שכזו לא יכולה להתחרות במדף הסופרמרקט הרעשני, וזכות הקיום שלה היא רק במקרר נפרד לצד רבות שכמותה במעדניה הייעודית. אבל הדבר לא גורע מהיופי שבה: בלי כיתוב, בלי צילום של המזון המוכן, אלא רק איור בצבע אחד וחלון דרכו נשקף המוצר.

recipese

אגב, הכוכב החדש בשמי הקולינריה הלונדונית הוא יותם אוטולנגי משלנו.

על המסעדות שלו בפעם הבאה (:

ביקור בסופרמרקט

למעצבת אריזות ביקור בסופרמרקט הוא סיור מקצועי. תמיד רואים משהו מסקרן, חדש, מענין, לטוב ולרע. בסופרמרקט הבריטי קורים המון דברים טובים.

למשל, עיצוב אריזת המרק הזו של רשת waitrose

waitrose

אנחנו רגילים למדף מרקים בסופרמרקט שנראה כך: צילום מגרה של קערית עם מרק מהביל, לצידו צילום קערית עם מרק מהביל (של המתחרה!) ולידה.. שוב… הבנתם אותי.

האריזות האנגליות מוצלחות בפשטותן: סילואטה של כוס שעליה איור מסוגנן של ירק. בכל כך מעט, המעצב העביר הרבה מסרים: מה באריזה (= מרק מוכן), מה הטעם (= איור הירק) אופן הצריכה (=בכוס), והאיכות (= פרימיום, הודות לשימוש בצבע השחור).

דוגמא נוספת היא “מדף התבלינים” של tesco

tesco

בשלב הזה כבר ברורה התובנה העיצובית שלי. המשותף לכל הדוגמאות שהבאתי הוא שלא נעשה שימוש בצילום מפתה ומגרה, מה שנקרא בשפת המעצבים ואנשי השיווק food appeal.

מסתבר שאפשר לשדר איכות, להעביר תחושת טעם ולבדל את המוצר בלי לשים צילום שלו על האריזה. לפעמים עיצוב טיפוגרפי מוקפד, בחירות צבעוניות מדויקות והשקעה בעיצוב מוצר והפקה איכותיים, מספיקים. אני מכירה כמה סטייליסטיות מזון וצלמים נפלאים ומכשרים, אבל גם כמה מאיירים וטיפוגרפים מצוינים.

מי הלקוח הבא שלנו שירים את הכפפה ויבקש אריזה שכזו?

header
עד לפני כחצי שנה הייתי “בתולת לונדון”. תקלה חמורה לכל הדעות. צירוף הזדמנויות הביא לכך שמאז ביקרתי בעיר פעמיים: ביקור קיץ וביקור חורף. מה אגיד לכם? כולם צודקים.
אני לא מתיימרת להיות מומחית לונדון. אבל רציתי לשתף אתכם בכמה חוויות.

החוויות האלו גם גיבשו אצלי תובנה עיצובית מובהקת. נראה אם אצליח להעבירה אליכם.

Borough Market
השוק הוותיק נמצא מתחת לLondon Bridge כבר מאות שנים. ראשיתו בימים שלונדון הייתה כפר קטן מצפון לתמזה, ובורו היה כפר עוד יותר קטן מדרום לגשר, שבו התרכזו חיי לילה מלאי זימה, קרקסים נודדים ושווקי איכרים. (שם גם שכן תאטרון הGlobe של שייקספיר.

שיחזור יפה שלו עומד שם גם היום. שווה ביקור. ועד כאן עם ההמלצות לתיירים).

borough collage
בחלקו המקורה של השוק תוצרת טרייה. יש טעימות – גבינות מכל רחבי הממלכה, לחמי שאור, שמן כמהין, פאדג’ תוצרת בית… כדאי להגיע רעבים! בחלק החיצוני דוכני מזון: פאייה, מוקפץ, פלאפל, פיש & צ’יפס, טוסט צ’דר מושחת… בתנאי שנשאר מקום אחרי הטעימות בשוק האיכרים.
בכניסה לשוק מרכז מידע למבקרים. קיבלתי שם ברושור ומפת סוחרים, דף לרשימת קניות ואפילו “ערכה” של מזלג, כפית ומפית (טעימות כבר אמרנו?). פשוט, חכם, ומעוצב כ”כ יפה: טיפוגרפיה דומיננטית שמהדהדת את הקטלוגים של תחילת עידן התיעוש במחצית המאה ה-19, צילומי הסוחרים עם מרכולתם ושילוב מנצח של נייר ממוחזר וצבע ירוק.

borough

חיים חדשים ועדכניים למקום ותיק ואותנטי.
עכשיו היה לי חשק לטעום מהכל ולקנות מהכל.
Fortnume & Mason
חוויה מיוחדת במינה היא בית הכלבו הפסיכי הזה שממוקם ב-181 Piccadilly
הכלבו בן יותר מ-300 שנה וקפא על שמריו מבחינת מראה וגינונים: גרמי מדרגות מעוגלים, נברשות ענק, מעליות עתיקות ספונות עץ. בכלבו שתי קומות של מזון, עם דגש על תה, קפה, שוקולד ומוצרי מעדניה שונים. בשלוש הקומות הנוספות ניתן למצוא את כל צורכיהם של לורד או ליידי אנגליים מצויים: החל מכובעים למרוצי סוסים, דרך מקלות הליכה עם ראשי פליז וכלה בבושם בהתאמה אישית. המחירים בהתאם.
f&m collage

האריזות של המוצרים מצטיינות בהידור אריסטוקרטי כובש: סקלה צבעונית מאופקת, טיפוגרפיה מוקפדת, עיטורים ותחריטי וינטאג’, והכי חשוב – חותמת שמעידה שבית הכלבו הוא ספק רשמי של בית המלוכה הבריטי.f&M_B

ההדפסה איכותית והגימור מושקע: צבע מטאלי, הבלטות, פויל. הבחירה בצנצנות זכוכית חומה מאזכרת אסוציטיבית את”העולם הישן”, צי הסוחר הבריטי והקולוניות של הממלכה המאוחדת במזרח הרחוק ובאפריקה.
Recipease

ג’יימי אוליבר, השף העירום בשבילכם, פתח לפני כשבע שנים רשת של מרכזים שמשלבים מעדניה, מרכז הדרכה ומסעדה בשם recipease. ביקרתי בסניף ב-Notting Hill שמעוצב כמו אוהל קרקס או יריד כפרי מתחילת המאה שעברה.

20130708_163252a
20140114_085809
בקומה השנייה אי מרכזי שסביבו נערכות סדנאות בישול ואפיה. באחת הפעמים חבורת מעונבים למדו איך להכין רביולי, ובפעם אחרת חבורת ילדים עבדו על קינוחים.
בקומה הראשונה סחורה טריה כמו מאפים ריחניים ומוצרים מהקו הפרטי של ג’יימי אוליבר.

את האריזות של המותג הפרטי של ג’יימי אפשר היה לראות בכל בלוג עיצוב בשנים הקודמות, ובכל זאת, נעים לפגוש פנים אל פנים, כמו לפגוש חבר ותיק: טיפוגרפיה ידנית נון-שלאנט משורבטת, כמו תוצרת ביתית עצמית שנאגרת במזווה לקראת ימי החורף הקרים.

ogt-jamie-oliver-packagingA
מיתוג המעדנייה וקו האוכל החצי-מוכן (בסגנון “חמם והגש”) גאוני: זוכרים שכשהיינו ילדים, היו קיטים של מטוסים, שבהם כל האלמנטים היו יצוקים מפלסטיק במגשית אחת עם חיבורים עדינים, שהיינו צריכים להפריד ביניהם, להתאים ולהדביק? אז כזה. רק עם מרכיבי המנה. ומודפס על נייר. (אגב, אם אתם לא יודעים במה מדובר, אתם לא חופפים בשנתון לקהל היעד של ג’יימי).

אריזה שכזו לא יכולה להתחרות במדף הסופרמרקט הרעשני, וזכות הקיום שלה היא רק במקרר נפרד לצד רבות שכמותה במעדניה הייעודית. אבל הדבר לא גורע מהיופי שבה: בלי כיתוב, בלי צילום של המזון המוכן, אלא רק איור בצבע אחד וחלון דרכו נשקף המוצר.

recipese
אגב, הכוכב החדש בשמי הקולינריה הלונדונית הוא יותם אוטולנגי משלנו. על המסעדות שלו בפעם הבאה (:
ביקור בסופרמרקט
למעצבת אריזות ביקור בסופרמרקט הוא סיור מקצועי. תמיד רואים משהו מסקרן, חדש, מענין, לטוב ולרע.
בסופרמרקט הבריטי קורים המון דברים טובים.
למשל, עיצוב אריזת המרק הזו של רשת waitrose
waitrose
אנחנו רגילים למדף מרקים בסופרמרקט שנראה כך: צילום מגרה של קערית עם מרק מהביל, לצידו צילום קערית עם מרק מהביל (של המתחרה!) ולידה.. שוב… הבנתם אותי.
האריזות האנגליות מוצלחות בפשטותן: סילואטה של כוס שעליה איור מסוגנן של ירק. בכל כך מעט, המעצב העביר הרבה מסרים: מה באריזה (= מרק מוכן), מה הטעם (= איור הירק) אופן הצריכה (=בכוס), והאיכות (= פרימיום, הודות לשימוש בצבע השחור).

דוגמא נוספת היא “מדף התבלינים” של tesco

tesco
בשלב הזה כבר ברורה התובנה העיצובית שלי. המשותף לכל הדוגמאות שהבאתי הוא שלא נעשה שימוש בצילום מפתה ומגרה, מה שנקרא בשפת המעצבים ואנשי השיווק food appeal .
מסתבר שאפשר לשדר איכות, להעביר תחושת טעם ולבדל את המוצר בלי לשים צילום שלו על האריזה.
לפעמים עיצוב טיפוגרפי מוקפד, בחירות צבעוניות מדויקות והשקעה בעיצוב מוצר והפקה איכותיים, מספיקים.
אני מכירה כמה סטייליסטיות מזון וצלמים נפלאים ומכשרים, אבל גם כמה מאיירים וטיפוגרפים מצוינים.
מי הלקוח הבא שלנו שירים את הכפפה ויבקש אריזה שכזו?
+ הוסף תגובה

הוסף תגובה

  1. אמיר ברנט //
    29/01/2014

    פגז של פוסט נורית – ותובנה מעניינת.
    ברוכה הבאה לצוות הכותבים של הבלוג :)

  2. smashing post! //
    29/01/2014

    מרתק! כמעט כמו לסוע לשם. אכן התובנה לגבי הפוד אפיל מעניינת.
    כתוב מעניין והצילומים נהדרים

  3. אייל פלד //
    29/01/2014

    שמעתי שנורית היתה גם באיטליה ובולגריה, מה עם חוויות משם?

  4. גודי //
    29/01/2014

    פוסט מרתק, כתוב מקסים! אני ממש שומעת את נורית במילים ובתמונות.

  5. ניר חיימוביץ //
    29/01/2014

    לא סתם הייאוש שם יותר נוח.

    לפי דעתי כאשר לא מראים את ה food appeal מרוויחים עוד שני דברים.
    1. ללקוח אין אכזבה מהמוצר ברמת המראה, שכן אף פעם לא יצא לך מוצר כמו שרואים בתמונה.
    2. על מנת לראות, למשל, את המרק בלי תמונה שלו צריך להפעיל את הדמיון. אצלי לפחות, הדברים הרבה יותר מגרים וטעימים בדמיון.

    החיסרון הוא שצריך ביצים בשביל לעשות מהלך כזה בארץ ואני לא מתכוון לביצי תרנגולת…

  6. נגה //
    30/01/2014

    פוסט נהדר. הייתי בעבר בלונדון פעמיים ולא אהבתי. אחרי שקראתי יש לי חשק ליסוע שוב. :)

  7. אילה אילת //
    30/01/2014

    פוסט מקסים תודה על שיתוף החוויות
    אני עדיין בתולת לונדון. אקח את הפוסט שלך איתי כסוף סוף אסע.
    מאילה עדלאיסטית לשעבר

  8. נורית יונג //
    05/02/2014

    תודה על התגובות. היה כיף לטייל ולהתרשם, כיף לכתוב והכי כיף לקבל כאלו פידבקים מחמיאים.