הרהורים על עיצוב מיצוב ופראג
17 יולי'
2013
ביקרתי בפראג וראיתי דברים מעניינים שאני רוצה לחלוק.
ראשית, מסתבר שכמו שיש מכונה למשקאות ולסנדוויצ'ים..
יש מכונה לזרי פרחים בעיצוב ססגוני. נדמה לי שהעיצוב של המכונה קצת גונב את ההצגה לפרחים עצמם.
בדרך מהשדה,
נחמד לפגוש שלט של "טבע" (לקוח מרוצה של עדלי אנד פרטנרס)
וליד המלון ..
לפעמים פרסומת בתחנה של חשמלית הופכת לאטרקציה נאה והממתינים הופכים בעל כרחם לסטטיסטים.
פראג עיר מטמטמת ביופייה, מלאה במוסיקה, אמני רחוב, אוכל רחוב.. אינסוף תיירים, כנסיות ומה לא. נמלא את חובתנו ליופי הזה בתמונת נוף בינונית אחת ומייד נעבור לדברים יותר פיקנטיים.
זהו גשר קארל בשעה 8 בערב…
באותו הגשר ממש, ניצב הפסל הזה של ישו. פסלים של ישו יש שם בשפע, אך מה שמעניין כאן, הוא הכיתוב העברי. משום מה, תמיד מרגש לפגוש בחו"ל כיתוב עברי במקום לא צפוי. אך בחיבור הזה עם ישו יש יותר מזה. זה גרם לי להרגיש מן שלום עולמי שכזה… הכל יכול לחיות עם הכל באחווה. לדאבוני כשהצצתי במדריך, גיליתי שהסיפור מאחורי הפסל הוא קצת אחר. בשנת 1696 יהודי אחד "ביזה" את פסל ישו, ועל כן נאלץ לשלם על הוספת כיתוב, ציטוט מספר ישעיהו לפסל, וכך הבטיחו שהיהודים יתייחסו בכבוד לפסל.
ואם דיברנו, על כיתוב בעברית. הנה עוד אחד שנתקלים בו במקום מרכזי מאוד.
הבית בו נולד פרנץ קפקא הסופר המהולל שהיו לו חיים מאוד קפקאיים והצ'כים מאוד מאוד גאים בו. קפקא היהודי, שקל בשלב מסוים לעלות לארץ, אך במקום זה הוא מת משחפת בגיל ארבעים
נישאר בעניינים יהודיים.
במאה ה-16 פעל המהר"ל מפראג שהיה רב מקובל ומנהיג רוחני של הקהילה היהודית. בשמו של המהר"ל נקשרה אגדת הגולם מפראג. בתקופה ההיא היהודים חיו בפראג בתוך גטו וסבלו מהתנכלויות. האגדה מספרת שהמהר"ל יצר גולם והכניס מתחת לשונו פתק עם השם המפורש של ה' וכך הפיח בו רוח חיים. הגולם היה מסתובב ברחובות ומסכל מזימות נגד יהודים. בכל ערב שבת המהר"ל היה מוציא את הפתק והגולם היה נרגע. שבת אחת שכח המהר"ל להוציא את הפתק מתחת לשונו של הגולם אשר הלך ברחובות וזרע חורבן. לאחר מכן הוציא המהר"ל את הפתק ולא הכניסו שוב. יש האומרים ששרידי הגולם נמצאים עד היום בעליית הגג של בית הכנסת הישן בפראג. הביטוי "הגולם קם על יוצרו" נולד מהאגדה הזו.
מה שעוד נולד בהשראת הגולם זה הצגות ספרים וסרטים רבים, המפורסם שבהם הוא "פרקנשטיין".
הנה מסעדה שהתלבשה על עניין הגולם
והנה חולצה
רוב האתרים היהודיים מרוכזים באזור אחד קרובים אלו לאלו, הם גובים כסף נאה על מנת לעבור בבית הקברות היהודי למשל ולראות גיבוב עצום של קברים. הטמנתי פתק בקבר של המהר"ל וביקשתי בריאות ואהבה לכולם, אז תתכוננו. לטובת היהודים הרבים שמתיירים שם,
יש מסעדה יהודית כשרה ויש סניף של חב"ד. די נדהמתי לראות את כלי הרכב שלהם שמפרסמים את מרכולתם בצורה די הזויה.
למה זה נראה כמו קריקטורה.. למה בעל הבית מדבר בטלפון? למה הילד חיוור ומסכן והאם מודאגת… למה הדוד אומלל ומהורהר..
למה הצבע של היין מוזר. לעולם לא נדע.
אבל זה עוד לא הכל.. למה הסבתא מאופרת ככה, למה הסבא כל כך רזה.. ולמה הגולם הוא המלצר שלהם!!! למה הילדה הקטנה מתלהבת מהשרירים שלו…
כמובן שמי שלא רוצה לאכול במסעדת קינג סולומון המהוללת, יכול להגיע לחוויה חד פעמית בסניף חב"ד. רק שלא ברור למה האוכל שם נראה כמו תקרובת לארנבונים.
ובכלל..
לא ברור לי למה האימיג'ים של חב"ד נראים כמו קריקטורה אנטישמית. מוזר .
אבל לא רק היהודים מפשלים. בפראג של היום יש הרבה מה לאכול ומסתבר שבעיקר לזוללי בשר בהמיים. בכל מקום מסתובבת ירך חזיר ענקית על האש ונקניקיות בגודל אסטרונומי שנאכלות לצד שתי פרוסות לחם. מסיבה שאני לא מבין, באזורים המאוד מתוירים מסעדות מנסות לפתות את העוברים ושבים עם צילומים שנראים כמו נתניה של שנות השבעים. במסעדה הבאה למשל אכלנו פיצה ברמה בינלאומית. בלי צחוק.
מעבר חד לעיצוב הרבה יותר נחמד. כרזות למוזיאון הקומוניזם
ועכשיו שני דברים שממחישים את כוחו של מיתוג ומיצוב. ומסתבר שזה לא פוסח גם על מי שחי את העולם הזה ביום יום.
נכנסתי לחנות טבע עם סבונים ריחניים ונרות.. ריח נעים באוויר, חנווניות לבושות בבגדים כפריים ומחייכות חיוך אורגני מזמין. על הדלפק הראשי עמדה לראווה קערה עם גבישי מלח עם שלט המציין שמדובר במלח מים המלח.
הסתובבתי ונסתי מהמקום. בגלל שאם ים המלח עושה על אנשים מכל העולם תחושה קסומה של פלא המגיע מרחוק, בשבילי זה משהו זמין ורגיל. והסיפור שיש לנו בראש הוא אשר קובע.
כשמיתגנו ב- Adlai&Partners את muller כמותג פרימיומי וקרוב לטבע, ידענו כי במדינות אחרות יש לו מיצוב ולפיכך גם עיצוב שונה לחלוטין. הנה עוד דוגמא, בירה סטלה ארטואה ממוצבת בארץ כבירה יוקרתית וככזו היא גם עולה יותר. אני מודה שכששתיתי אותה גם הרגשתי שאני שותה בירה מעודנת יותר ומפנק את עצמי יותר. אף שאין זו בירה צ'כית, ראיתי אותה על המדף בפראג נמכרת כאחת הבירות במחיר שלא עולה על 22 קרונות (4 שקלים. למותר לציין שרוב הבירות שם יותר זולות ממים.. ועדיין).
ועוד על מדף הסופר.
כמי שאחראים למיתוג של טרה ולעיצוב האריזות עם כתמי הפרה (מותר להשוויץ קצת.. מה יש) תמיד מעניין לראות אריזות חלב נכריות. שימו לב עיצובים האדומים החבובים.
והנה מיתוג מקסים ליוגורטריה בקונספט מעניין.
אתה בוחר לך את טעם היוגורט ומוזג לעצמך, אחר כך אתה שם לבד איזה תוספות שאתה רוצה ואיזה רטבים שאתה רוצה, ניגש לקופה ומשלם לפי המשקל הכולל.
מאז שהסלולריים הפכו לנחלת כולם, שעוני היד איבדו כמעט לחלוטין את תפקידם הפונקציונלי.
היום צריך להתאמץ הרבה יותר כדי לשכנע מישהו לשים שעון.
ככה נולדו הדברים המעניינים הללו
בכל רחבי פראג יש כעת פרסום לתערוכה עליה מתנוסס השם "איוואן לנדל"
אם השם נשמע לכם מוכר.. זה בגלל שזה אכן אותו טניסאי צ'כי אגדי ובמקרה זה הוא מציג תערוכה של האוסף המרשים שלו של יצירותיו של אלפונסו מוכה.
אלפונסו מוכה הוא צייר ארט-נובו צ'כי ידוע שחי בין השנים 1860-1939 וסגנון הציור שלו מאוד מזוהה. עם התפתחות טכניקת ההדפה לקראת סוף המאה ה-19, מוכה עסק לא מעט בציור שלטי פרסומת בסגנון המיוחד שלו.
למעשה הוא הראשון שיצר שלט פרסומת שחיבר בין מוצר לסלבריטי.
במקרה שלו הוא מאוד אהב לצייר את השחקנית היהודייה "שרה ברנאר" שנחשבה אז לשחקנית המפורסמת בעולם וכונתה גם "שרה האלוהית".
שימו לב שבדומה להיום, הסלבריטי חשוב יותר מהמוצר…
והנה פרסומת לאופניים עם שרה ברנאר
וזו תמונה שהספקתי לצלם בתערוכה לפני שזינקו עלי ואמרו לי שהצילום אסור
ניפרד בכמה עיצובים חביבים מחלונות הראווה
אלה מטריות..
הגיע הזמן לחזור… הכלבלב ואני נפרדים מקיר הגרפיטי לזכר ג'ון לנון.
אם יש לך מה להגיד, נשמח לשמוע. להתראות בפוסט הבא.
שתף
You must be logged in to post a comment.